תחנה.

אני לא חושב שהוא מסוגל לראות אותה כפי שהיא באמת.
אדם שנשללו ממנו, לכל חייו, כל הבנה או טעם לזרום.
באותה מידה היה יכול גם להיות מת, ובכל זאת הוא ממשיך לחיות.
והיא מבקרת במעדניות, הולכת אל הפסיכולוג, מכלה ספר בכל לילה, עוסקת בחכמת האדם. אני אוהב אותה.
בעיניי היא אמיצה לאין ערוך. אך, למרות שהיא עוסקת בדברים הללו, למרות שהיא אדם חכם. היא עיוורת.
הוא לא מסוגל לראות אותה כפי שאני רואה. וכך גם לא נותן לה את האהבה אשר מגיעה לה. ולי אין את המפתח אל ליבה, לפני זמן רב איבדתי אותו בתוך מבוך שבנתה, הדרך בשבילי חסומה.